עיסא מוחמד רשיד חריזאת נ' קווי יסוד חברה לפיתוח ובנייה בע"מ

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובע לפיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות שונות.

הרקע לתביעה:

א. התובע עבד בנתבעת - שהינה חברת בנייה - מדצמבר 2005 ועד יוני 2007 (כאשר יש מחלוקת האם עבד גם ביולי, ואם כן – עד מתי).

ב.הנתבעת דיווחה לשירות התעסוקה על העסקת התובע, והתובע קיבל תלושי שכר משירות התעסוקה. אין מחלוקת (כפי שהודיע ב"כ התובע בדיון), כי כל הסכומים המפורטים בתלושים ובדווחי שירות התעסוקה שולמו, וכי מה שרשום שהופרש – אכן הופרש.

ג.הצדדים חלוקים הן בשאלה האם התובע פוטר או התפטר, הן בשאלת נכונות הדיווח לשירות התעסוקה (דבר המשליך על זכויות אחרות), והן לעניין זכויות סוציאליות נוספות.

ד.התובע ומנהל הנתבעת העידו בעצמם, אך לא הובאו עדויות נוספות. בסיום הדיון סיכומו הצדדים את טענותיהם בע"פ, ולאור זאת ניתן בזאת פסה"ד.

דיון:

א.נסיבות הפסקת העבודה:בכתב התביעה, כמו גם בתצהירו, לא פירט התובע את נסיבות הפסקת העבודה, וכל שנכתב הוא כי: "הנתבעת פיטרה את התובע מעבודתו אצלה וזאת ללא מתן הודעה מוקדמת". אין כל הסבר מי מהנתבעת פיטר אותו, מה היה הרקע ומה היו הנסיבות. רק בבית הדין כשנשאל על כך מפורשות, ציין את שמו של אבו עטיה כמי שפיטרו, ואמר לו שאין לו יותר עבודה. ברור שבמצב זה, כשהתובע אף לא ציין את נסיבות פיטוריו –גם לא בתצהירו - לא ניתן היה לדרוש מהנתבעת להביא לדיון את אבו-עטייה, ששמו לא הוזכר קודם לכן על ידי התובע.בניגוד לטענת התובע, טוען הנתבע כי התובע נעלם מהעבודה ללא כל הודעה מוקדמת, יחד עם עובדים אחרים, כשבידו אישור העבודה – מסמך שעלה לו כסף רב כדי להוציאו, ואילו כשהתובע עזב אותו – יכול היה לעשות במסמך זה שימוש על ידי מעסיקים אחרים. הנתבע המציא לבית הדין עותק ממכתב שכתב מיד לאחר מכן לשירות התעסוקה, על כך שהתובע ושני עובדי ם אחרים ברחו לו עם ההיתרים. במכתב שכתב מנהל הנתבעת בפקס לשירות התעסוקה, בכתב ידו נאמר: "הנדון: עובדים שעזבו או ברחו עם האישור "(כאן פורטו שמות 5 עובדים כולל התובע), ולבסוף:"הפועלים הנ"ל ברחו עם האישור".לדברי מנהל הנתבעת – כשיש לעובדיו אישורים – אינו יכול לקבל אישורים נוספים ולקבל עובדים אחרים במקומם, ולכן היה חשוב לו לדווח על כך בדחיפות לשירות התעסוקה. לעניין זה כשנשאל התובע (עמ' 6 רישא לפרוטוקול), האם החזיר את האישור לנתבעת השיב התובע (שם שורה 8) :"הם לקחו את אישור הכניסה ונתנו לי רק צילום, ואמרו אין לך יותר עבודהש. מי לקח לך את האישור?ת. אילן, הוא לקח לי את האישור ואמר לי אין לך יותר עבודה אצלי".

לאחר ששמענו את שני הצדדים (ובין השאר לאחר שאפילו בעניין פעוט זה בשאלה מי לקח לו את האישור - סתר התובע את גרסתו) – עדיפה עלינו עמדת מנהל הנתבעת כי לא רצה לפטר את התובע, וכי התובע, נעלם מהעבודה עם האישורים – כפי שעולה מהמכתב לשירות התעסוקה. טענת ב"כ הנתבעת כי המכתב איננו אוטנטי, אינה מתקבלת. מעבר לאמירה בעלמא, הדבר לא הוכח, ומקובל עלינו כי המכתב אכן שיקף את המצב בפועל – כאשר הנתבעת חששה כי התובע – כמו גם העובדים הנוספים שצויינו בו - ייעשו שימוש באישור שהוציאה – ושעלה לה ממון רב , על מנת לעבוד במקומות אחרים בתחומי ישראל.

לאור האמור – התובע לא הרים את הנטל כי פוטר ועל כן לא זכאי לפיצויי פיטורין ולדמי הודעה מוקדמת.

ב.גובה שכרו של התובע:לטענת התובע – למרות האמור בתלושים, בפועל קיבל 200 ₪ ליום, לפי חישוב של 25 ₪ לשעה. לדבריו כולם קיבלו שכר זה – כולל עובדים אחרים – שלטענתו אף הם פוטרו. התובע לא הביא לעדות אף לא אחד מהעובדים האחרים. טענתו הסתמית כי האחרים לא היו מסכימים להפסיד יום עבודה כדי להעיד למענו – אינה יכולה להתקבל. לו סבר שמי מהעובדים האחרים יוכל להעיד על השכר ה"אמיתי" שקיבל - לא היה מהסס לבקש מהם שיעידו, ואף להזמינם באמצעות בית הדין. משעדותו זו נותרה ללא כל תמיכה וחיזוק – אין בה די כדי לשכנע אותנו כי אכן זהו הסכום שקיבל, למרות האמור בתלושים. משהוצאו מידי חודש תלושים, והתובע אף לא טוען כי מחה על אמור בהם, ואף לא הביא כל אסמכתא לכך שקיבל מעבר לכתוב בתלושים – לא הורם הנטל לעניין גובה שכרו, ואין לקבל את אמירתו, בעלמא, לעניין זה , כמוכחת. לאור זאת – לא נסתרה החזקה לעניין האמור בתלושים, ועל כן אנו רואים את האמור בתלושים כמשקף את השכר ששולם לו בפועל.שאלה נוספת לעניין זה הינה – מהו שכר המינימום הנכון שהיה על הנתבעת לשלם. לטענת ב"כ התובע, ולמידה ולא נקבל את טענתו בדבר 200 ₪ ליום – כי התובע זכאי היה לקבל שכר מינימום על פי צו ההרחבה בענף הבניה, העומד על 168 ליום. לטענת מנהל הנתבעת שילם כפי שהורו לו בשירות התעסוקה, דהיינו – שכר המינימום במשק. אעפ"כ – לא התייחס כלל לטענה שהועלתה לעניין שכר המינימום בענף הבנייה. משאין מחלוקת שהתובע עבד בטפסן בענף הבנייה - ומשלא ניתן כל הסבר מצד התובע מדוע לא ישולם לו בהתאם לצו ההרחבה, מתקבלת לעניין זה עמדת התובע כי יש לחשב את שכרו על פי 168 ₪ ליום, כאמור בצו ההרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957, (בניכוי השכר שקיבל בפועל) כשהחישוב צריך להיעשות על פי מספר ימי העבודה כפי שדווחו לשירות התעסוקה (כשעניין זה לא נסתר), במשך 19 חודשי עבודתו.

ג.הפרשות לפנסיה, הבראה ודמי חגים:לעניין פנסיה - על פי התלושים, הופרשו לתובע כספי פנסיה. ההפרש היחידי שלא נלקח בחשבון הינו ההפרש הנובע מכך ששכר המינימום צריך להיות – כפי שפורט לעיל – 168 ₪. לפיכך, ולפי הנקבע בפסיקה - ההפרשים שלא הועברו לקופת הפנסיה – ישולמו לתובע ישירות. דמי חגים – לטענת הנתבעת - כשהיו חגים רשמה לתובע את דמי החגים המגיעים לו כאילו היה נוכח בעבודה, וכי בפועל בצורה זו קיבל למעשה את דמי החגים המגיעים לו. טענה זו – לא הוכחה. מכיוון שעל פניו אין כל איזכור של דמי חגים בתלוש – זכאי התובע לדמי חגים, אף כי בהתאם לשכר מינימום בענף הבנייה ולא על פי חישב התובע.הבראה – בנקודה זו גם הנתבעת מודה כי התובע לא קיבל דמי הבראה, ולפיכך זכאי לקבל את הסכום הנתבע על ידו.

ד.זכאות לדמי פדיון חופשה:אין חולק כי הופרשו עבור התובע לדמי פדיון חופשה, בהתאם להוראות שירות התעסוקה 4% משכרו. לטענת ב"כ התובע, ועל פי הלכת עמישב (ע"ע 524/05), כל מה שהופרש לשירות התעסוקה לא צריך להילקח בחשבון, כיוון שמדובר בכספי חופשה שהועברו לו לבנק ולא לפדיון חופשה כנדרש בפסיקה. בעניין זה איננו יכולים לקבל את הטענה. שירות התעסוקה מחייב את המעסיקים בתשלום של 4% כדמי פדיון חופשה, וכך עשתה הנתבעת. הנכון הוא שיש לבדוק האם בסופו של דבר, 4% אלו יש בהם כדי לכסות את מלוא דמי פדיון חופשה שהיו אמורים להיות משולמים לו בסיום עבודתו – אך לא ניתן לקבל את הטענה כאילו אין להתחשב כלל בסכומים אלו, שהנתבעת חוייבה לשלם עבורו. הנתבעת יצאה ידי חובתה בכך שהפרישה את הסכום שנדרש ממנה משירות התעסוקה (אלא אם כן יש צורך, בהשלמות, כאמור) ולא ייתכן כי לאחר שמילאה חובתה – יטענו כנגדה שההפרשות לא תילקחנה בחשבון - שהרי כספים אלו שולמו לתובע על ידי שירות התעסוקה (וחלקם גם בסיום עבודתו). בנקודה זו יש לערוך את החישוב כך שהסכומים שהופרשו לשירות התעסוקה – יילקחו בחשבון, והיתרה שלא שולמה (לפי שכר של 168, כאמור) תשולם לו. יצויין כי גם לולא היה הפרש בשכר המינימום – עדיין ייתכן שקיימת ייתרה לתשלום, כיוון שלא בהכרח הסך של 4% משכרו מכסה במלואו את הסכום שיש לשלם כחופשה על פי החוק.

ה.תוספת אישה:בכתב ההגנה הוכחשה הזכות באופן סתמי ללא כל הסבר. מנגד, התובע הוכיח כי אכן היה נשוי במועד הרלבנטי, כי עבד בענף הבניין, כטפסן וכי על כן זכאי על פי צו ההרחבה לתוספת אישה. מכיוון שלא נטען דבר לעניין גובה הסכום - נקבל את האמור בכתב התביעה כסכום שיש לשלמו.

ו.תוספת כלכלה: על פי האמור בסעיף 6 לצו הרחבה בענף הבניה ועבודות ציבוריות, דמי כלכלה לעובד יהיו בסך 139 ₪ לחודש לעובד וכי "אם תינתן כלכלה בעין באתר העבודה, מתן הכלכלה בעין יבוא במקום תשלום דמי כלכלה". עניין זה קיבל חיזוק בע"ע 167/08, עוז פאוור בע"מ – גורסקו מיחאי אמיליאן מיום 4/1/11, שם נאמר כי: "זכאותו של העובד ליתרת דמי כלכלה תלויה בהתקיים בו התנאים שבהסכם הקיבוצי לתשלום התוספת, דהיינו עבודה בפועל ואי קבלת כלכלה בעין במקום העבודה. לטענת העובד, לא סופקה לו כלכלה בעין באתר העבודה, והמעסיקה איננה חולקת על טענה זו. אשר על כן, אנו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי בחלק זה שלו וקובעים, כי העובד זכאי לתוספת יתרת דמי כלכלה.באשר לסכום הזכאות, מצאנו, כי יש ממש בטענת המעסיקה, כי הסכום כפי שנפסק על ידי בית הדין האזורי אינו עולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם הקיבוצי החל על תקופת ההעסקה. בית הדין האזורי פסק לעובד יתרת דמי כלכלה לפי חישוב של 257.5 ש"ח לכל אחד מחודשי עבודתו, בעוד שלפי הסכם 2004, עומדת יתרת דמי כלכלה לחודש עבודה על 139 ₪". הנטל לעניין תשלום דמי כלכלה הינו על המעביד. מתשובותיו של מנהל הנתבעת עולה כי כאשר תובע נשאר בעבודה יותר שעות (דבר שהיה נדיר), קיבל פיצה. בכתב ההגנה הוכחשה עצם הזכאות, ולא ניטען כי קיבל בפועל כלכלה. לכן אין בעדות סתמית זו כדי לפטור את הנתבעת מתשלום דמי כלכלה. מכיוון שעל פי פס"ד הנ"ל, אין עוד צורך בהוכחת לינה מחוץ לבית על מנת לקבל תוספת זו – יש לשלם לתובע את דמי הכלכלה לפי חישוב של 139 ₪ לחודש.

ז.הפרשי שכר לחודש יולי 2007:בתצהירו (סעף 3) הצהיר התובע כי עבד עד חודש 7/07 (ללא ציון יום סיום מדוייק), אם כי התביעה הינה לשכר של 7 ימי עבודה בחודש זה. התובע נשאל בחקירתו הנגדית (עמ'5 שורה 11) מתי נאמר לו שאין יותר עבודה בשבילו (כטענתו), והוא השיב: 10/7. כך גם השיב בעמ' 5 שורה 3. לא מצאנו סתירה בעניין זה. מנגד – מטעם הנתבעת לא הובא חשב השכר או איש כספים היודע באופן מדוייק מתי בדיוק עזב התובע. מכיוון שהמכתב לשירות התעסוקה נשלח ב-1/8/07, מתקבל על הדעת כי עזיבת התובע נעשתה אכן בחודש יולי 2007, ועל כן ב-תחילת אוגוסט אף דיווח על כך לשירות התעסוקה. מאידך, אין לקבל את טענת ב"כ התובע בסיכומיו כי בגלל שמנהל הנתבעת לא ידע להצביע על יום מדוייק של עזיבתו , יהיה זכאי התובע לתשלום שכר של חודש מלא – טענה שממילא נסתרה על ידי התובע עצמו, בעדותו. מקובל עלינו, אפוא, כי עבד 7 ימי עבודה בחודש יולי 2007, עליהם לא קיבל שכר. למען הסר ספק יצויין כי ב"כ התובע הודיע כי אינו עומד על התביעה להלנת שכר (כמו גם על דמי ביגוד).

סוף דבר:התביעה לפיצויי פיטורין והודעה מוקדמת – נדחית. הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:דמי הבראה - 3,510 ₪תוספת אישה – 509 ₪דמי כלכלה – 2,780 ₪שכר עבודה לחודש יולי 2007 -1,176 ש"חלגבי רכיבי התביעה האחרים:התובע זכאי להפרשים בגין שכר מינימום על פי חישוב של 168 ₪ ליום עבודה (במקום שכר המינימום במשק, כפי ששולם לו). מס' ימי העבודה יחושבו על פי הדיווח לשירות התעסוקה.כמו כן יהיה זכאי לקבל לידיו את הסכומים שלא הופרשו עבורו לקרן פנסיה (בשל ההפרש בין השכר ששולם לו לבין שכר המינימום בענף הבניה). החישוב צריך לקחת בחשבון עבודה של 19 חודשים + 7 ימי עבודה בחודש יולי 2007, על פי מס' ימי העבודה כמפורט בתלושים, בניכוי הסכומים שהופרשו. כך גם לגבי החופשה – יש לחשב את דמי החופשה שהגיעו לתובע כאמור לעיל, בקיזוז הסכומים שהופרשו עבורו לשירות התעסוקה.בנוסף – זכאי התובע לתשלום דמי חגים (לפי התעריף הנ"ל).הצדדים יחשבו את הסכומים המגיעים לתובע לפי התחשיבים הנ"ל.כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום יישאו ריבית והצמדה מיום 1/8/07 ועד ליום התשלום בפועל.בנוסף - תשלם הנתבעת לתובע סך של 2,000 ₪ כשכ"ט עו"ד, סכום הלוקח בחשבון כי התביעה התקבלה באופן חלקי.ככל שיש מחלוקת לעניין חישבו סכום כלשהו מהאמור לעיל - וככל שהצדדים לא יצליחו להגיע להבנה לעניין החישוב – יהיו רשאים לפנות לבית הדין בבקשת פסיקתא, בצירוף אופן החישוב, על מנת שבית הדין ייקבע את הסכום הנכון. בכל מקרה – אין במחלקות נקודתית זו (ככל שתהיה),כדי לעכב את תשלום ייתר הסכומים שנפסקו.

ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. ניתן היום, כ"ו אלול תשע"א, 25 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור(ע)נוריאל ממליה